עמד בראש ארגון הסטודנטים הציונים בוינה.
בשנת 1933 נשא לאשה את ווילמה בת צבי גלמן. בשנת 1938-39 מנהל אגף במשרדי הקהילה העברית בוינה.
בשנת 1939 עלה לארץ.
בשנות 1939-43 מנהל בית ספר עממי ומנהל בית הספר התיכון העירוני ברמת גן.
בשנות 1943-52 מנהל מחלקת החינוך בעירית רמת-גן.
חבר ההגנה כל השנים. היה חבר ועדת הבטחון הישובית, חבר מנהלת החנוך העליונה של הממשלה זמנית.
היה ציר לקונגרס הציוני ה-20 בציריך (1937) וב-22 בבזל. (1946) מטעם הציונים הכלליים.
חבר מועצת עירית רמת-גן (מ-1955), חבר הנהלת הסתדרות הציונים הכלליים.
ראש איגוד העובדים הציונים הכלליים.
כתב מאמרים בלועזית בוינה. משתתף קבוע ב"הבקר" (פסבדונים: ש. רמיטל) .
כתב ספר בגרמנית בשטח הבלשנות השמית -השפעת גומלין של השפה הארמית (התלמודית-הבבלית) ושל השפה "הבבלית החדשה" בקובץ W.Z.K.M. שהופיע מטעם אקדמיה זו. - בהוצאת האקדמיה למדעים בווינה (1933).
חבר הכנסת השניה והשלישית.
בניו: דוד, בנימין.
זלמן ברוך קאמייקא
נולד באניקסט, פלך קובנה, בשנת תרל''ט (15.9.1879). לאביו אברהם אבא ולאמו רבקה בת זלמן זאלעזניק. קיבל חנוך תורני בישיבה בווילנה.
היה חבר פעיל בארגונים הציוניים בעירו. בשנת תרנ"ט (1899) היגר לניו-יורק.
היה אחד מן המיסדים של האגודה "אוהבי ציון" בניו-יורק.
במשך הרבה שנים כתב בעתונים (באידיש): "דיוועלט" בווינה, "העראלד", "טאגעבלאט" וה"מארגען זשורנאל" הניו-יורקים. ואח"כ בעתון ה"קוריער" השיקאגאי.
בשנת 1907 עבר מניו-יורק לשיקאגו.
בשנת 1910 נשא לאשה את פעשע בת שלמה סטיין (נכדת ד''ר אלברט קאדיסון). נבחר לנשיא האגודה הציונית "קדימה" בשיקאגו וכן היה נשיא לשכת בני-ברית בשיקאגו.
השתתף בתור ציר בקונגרס הציוני השלוש-עשרה בקארלסבד, באוגוסט 1923.
בעל משרדי סוכנות לאחריות בשיקאגו.
כתב ספר באידיש "אידישע וועלטען" וכן ספר באנגלית "Here Tostay"ספורים מחיי היהודים באמריקה.
פעל רבות למען העברת עצמותיו של מיסד הקרן הקיימת, פרופ' צבי הרמן שפירא לישראל. בשנת 1950 ביקר בארץ עם אשתו, ובשובו התמסר כולו לתעמולה רחבה למען הארץ ומוסדותיה.
צאצאיו: צ'רלס גיימס (היה מיזור בצבא האמריקאי), פרל אשת ד"ר ארנולד בלכעשט (מרצה לטובת "הדסה"), ויליאם (שירת כקצין בחיל האויר הבריטי ואוירונו נורה (ע"י הגרמנים) ונפל בשנת 1943).
מרדכי קרניאל
נולד להוריו יצחק וחסיה קרניאל בשנת תר"י (1850) בקישינוב.
עבר לרומניה. שם נשא לאשה את לאה בת ברוך והניה גולדשטין . עד שנת עלותו לארץ עסק במסחר.
נמנה עם קבוצה בת 20 משפחות שעזבו את רומניה בשנת תרמ"ב (1882) ובבואם לארץ נתישבו בצפת, וכעבור זמן לא רב עבר לחיפה, ועם קניית הנחלה "זמארין" (זכרון-יעקב) עלה עם הראשונים לשבת בנחלה.
עם היותו ברומניה עסקן ופעיל למען ציון, ועשה לה נפשות, נאה דרש וגם נאה קיים, ובגפו קם ועלה עם הראשונים. בזמארין סיגף נפשו וגופו בכל התלאות והסבל שהשתרגו על יושביה החדשים. ולאחר מכן, כאשד קיבל אבי הישוב את המקום תחת חסותו, ושלח את פקידו וורמסר לנהל את המושב, נמנה ר' מרדכי קרניאל עם ראשי המורדים ("מרד הארבעים" המפורסם) שהתקוממו נגד הפקיד וסדריו. ונגזרה עליו גזירת גירוש ועזיבת המושבה, אולם שום כוח לא צלח להפריד בינו ובין הנחלה. ובהיותו איש ספר, קורא וכותב עברית בעברית, בעל נפש פיוטית, כתב אז בפנקס שיריו ושפך מר נפשו בחרוזיו: "פקידים" אומרים, אנכי פשעתי ; ומה פשעי ? - זאת לא ידעתי. המה גנבו, דרכיהם מנעתי, ומה חטאתי ? - זאת לא ידעתי. ביתי לקחו, מנחלתי נגרעתי ; מדוע ולמה ? - זאת לא ידעתי.
מה רבו מחלוקות וצוקי נפש, אך על כולם התגבר ומאדמת נחלתו לא הרפה. כאשר פקידות הברון בקשה למצוא פתרון לחסרון האדמות במקום. והציעה לחקלאים