Volume 9

Page 3273

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

למשפט הצבאי בדמשק הצליח לפרוץ דלת ולברוח מהכלא יחד עם עוד 13 איש והסתתר בעלית-הגג שבבית י. יציב על לכניסת האנגלים לירושלים.

בסוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי הארצישראלי ("הראשון ליהודה"). אחרי המלחמה היה חבר ועד ההגנה בפתח תקוה ומפקד החזית הצפונית בעת התנפלות הערבים על המושבה במאי 1921.

התנחל בין הראשונים במושב תל-עדשים בעמק יזרעאל וחרז מחרוזת-חיים צנועה של עשרות שנות עבודה חקלאית ופעילות צבורית מקומית ואזורית, חבר ההגנה מראשיתה ומפקד ההגנה במרכז העמק בעת מהומות תרפ"ט. היה כל השנים חבר פעיל בועד הגוש של העמק המרכזי ובשנים האחרונות סגן יו''ר המועצה האזורית יזרעאל בתל-עדשים. שלש פעמים קיבל מכתביהערכה על פעולות בהגנה (בראשונה על הגנת פתח תקוה) ושלש פעמים נרשם בספר הזהב של הקה"ק (באחרונה על-ידי המועצה האזורית יזרעאל למלאות לו שבעים שנה.

פרסם רשימות ב"דבר", "במעלה", בקובץ "השומר", ב"אחדות העבודה" (בעריכת י. בן-צבי וזרובבל) .

צאצאיו: שמואל (מפקד משמר הגבול), מתתיהו (כובש מגדל-אשקלון במלחמת הקוממיות), רפאל (רבסרן בחיל הצנחנים - צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל על תעוזה אישית והנהגה למופת בקרב על כונתילה), נחמה אשת חיים מאיר (אכרה בבית-לחם שבגליל), צפורה (שירתה בבריגאדה העברית) אשת יאיר וישנבסקי (אכרה בנהלל).

מרים איתן (אורלוב)

נולדה בשנת תרמ"ז (1887) בעיירה קאמינקה (צאריאקונסטנטינובקה) שבפלך ייקאטרינוסלאב, אוקראינה.

להוריה רפאל ורחל אורלוב , שגידלו את בניהם ובנותיהם לבנין מולדת עברית לא במלל אלא במעש (ביניהם צבי נשרי, מאשה סקבין והפסלת חנה אורלוב , שאמנם נקלעה בידי הגורל מכאן לפאריס, אבל גם שם היא

ישראלית לתפארת), ובעקבות חלוצי צאצאיהם עלו גם הם לארץ והשתקעו בפתח תקוה.

למדה ב"חדר מתוקן" עברית בעברית ואח"כ למדה תפירה ועבדה בה.

ב-1906 עלתה לארץ עם ההורים ואחותה חנה הנ"ל והסבתא (אם אביה, לאה בת השמונים והשתקעו בפתח תקוה).

עבדה כפועלת חקלאית בפתח-תקוה, בראשון לציון, בחות סג'רה (ב-1908 ושם היתה הראשונה לטיפול באפרוחים במדגרה הראשונה שהובאה ארצה על-ידי המנהל אליהו קראוזה) , בחות אום ג'וני (לפני הווסד שם קבוצת דגניה) ובחות כנרת. שם הצטיינה גם בגבורה לוחמת, כשהבידואים תקפו את החוה ב-1909 ופרצו לצריפה של שרה חנקין, והיא באקדוח ביד ובאומץ למופת הדפה את הבידואים והצילה את שרה.

ב-1910 נישאה לאליהו איתן , מטובי החלוצים של העליה השניה בעבודה ובשמירה (ראה ערכו בכרך זה).

המשיכה בחיי עמל חלוצי ליד בעלה בהיותו פועל חקלאי ובכל הלבטים של "חברים בארגון התישבותי", ושנים מספר אחרי מלחמת-העולם הראשונה באו "אל העמל ואל הנחלה" בין ראשוני מושב-העובדים תל-עדשים שבמרכז עמק יזרעאל. השקיעה הרבה עמל וכושר בביסוס המשק ובפיתוחו ושירתה את המולדת בחינוך בניה

ובנותיה ברוחה, רוח הגבורה והמסירות למולדת, כפי שהוכיחו בשרותי הבטחון, ובפעילות בעזרה ראשונה בימי חירום.

בשנת תשט"ו נטעה על שמה רעית הנשיא עשרה עצים וחברות המושב 25 עצים ביער הקה"ק לאות הערכה.

צאצאיה: שמואל (מפקד משמר הגבול), מתתיהו (כובש מגדל-אשקלון במלחמת הקוממיות), רפאל רבסרן בחיל הצנחנים - צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל על תעוזה אישית והנהגה למופת בקרב על כונתילה), נחמה אשת חיים מאיר (אכרה בבית-לחם שבגליל), צפורה (שירתה בבריגדיה העברית) אשת יאיר וישנבסקי (אכרה בנהלל).

APA citation

Tidhar, D. (1958). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 9, p. 3273). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/9/3273