במקום, ולקחה חלק פעיל בשמירה ובהגנת המקום.
בימי מלחמת הקוממיות, הסתירו בביתה נשק מכל המינים, ליגלי ובלתי ליגלי. משמרות השוטרים הבריטים היו מבקרים במקום לפעמים תכופות ועורכים חפושים, היא ידעה תמיד "להסתדר" ולהסתיר מעיניהם בסירים במטבח וכו' את מה שהיה צריך להסתיר...
גדודי הפלמ"ח שהלכו לכבוש את קבבה ואת יבנה מצאו בביתה החם כל הדרוש להם.
בשנת תשט"ו (1955) זכתה לחוג חג משולש מלאות לה ולבעלה 70 שנה, חמשים שנה לנשואיהם והולדת הנין הראשון.
נפטרה בכפר אהרן, ב' אייר תשי"ז (3.5.57). ונקברה בעקרון.
צאצאיה : בתיה, עתניאל, מתתיהו.
אהרן אבן-חן (פיינשטיין)
נולד בי"א אלול תרס"ח (7.9.1908) בראש פנה.
לאביו יוסף (ראה בכרך זה) בן ר' אהרן-דב פיינ שטיין (ממיסדי ראש פנה; ראה כרך ג', עמוד 1320) ולאמו יחידה (סוליכה) בת אהרן עטייה (ראה בכרך זה).
למד בבית-הספר המקומי ובקולג' הסקוטי בצפת. עבד במשק הפלחה של הוריו, באריזת הטבק ובסלילת כביש ראש-פינה-מטולה.
התחיל מפרסם ב"דואר היום" כתבות מהגליל העליון, הוזמן לעבודה קבועה בו כחבר המערכת ובשנים 1935/6 כמזכיר המערכת.
נשא לאשה את עטרה בת אריה לרמן. בשנים 1950-1936 היה מזכיר מחלקת התרבות של המועצה המקומית ואח"כ העיריה בנתניה והמשיך גם בפעולה עתונאית.
בשנים האחרונות הנו חבר מערכת "מעריב" (משתתף בפיליטונים וברפוטאז'ות בחתימת ג. שרוני) וסופר "הארץ" בשרון, וכתושב נתניה הנו חבר ועדת השמות לרחובות העיר.
קיבל פרס ראשון בתחרות הארצית לרפוטאז'ה מטעם אגודת העתונאים בתל-אביב לשנת 1946.
ספרו "שוורים חרשו בהר" פורסם בהוצאת נ. טברסקי (תשי"ד).
חבר ההגנה כל השנים.
בנותיו: עדנה, אריאלה.
שלמה מוריאל (מאירוביץ)
נולד בשנת תרס"ד (6 לנובמבר 1904) בריגה (לטויה).
לאביו צבי בן יעקב מאירוביץ (ראה בכרך זה) יליד מוהילוב; עיר מחוז ברוסיה, של פלך מוהילוב שברוסיה הלבנה (אביו היה בעל תעשיה וקבלן, והיה ידוע כעסקן פעיל, נדבן אשר תמך במפעלים צבוריים עברים וציונים ברחבי רוסיה, במקומות שבהם גר ואותם בקר לרגלי עסקיו. הוא גם היה פעיל בתנועה הציונית ואחד מחלוצי וממארגני "תנועות אחוזות" (יו"ר אחוזת "שיבת ציון" וכו') המכוונת לעלית המעמד הבינוני מרוסיה לארץ ישראל. השתתף בועידה השביעית הכל-רוסית של ציוני רוסיה בלנינגרד (פטרוגרד) בשנת 1917 והיה בין אסירי הועידה הציונית במוסקבה בשנת 1920) ולאמו אסתר בת הלל רפפורט (אזרחית כבוד של העיר ריגה).
נמשך עוד מילדותו לחוגי האינטליגנציה הרוסיתעברית והיה חדור רוח ציונית, שאת נציגיה פגש בבית אביו ודודו (בוריס בן יעקב מאירוביץ שהשתייך לחוגי המהפכנים הרוסים, גמר אוניברסיטה בברלין ובברן, היה בגרוש לסיביר לפני מלחמת העולם הראשונה ומספר שנים גר בג'נבה כמהגר, ומת בגירוש לצפון סיביר ב-1938).
הושפע ע"י רעיונותיו המהפכניים, שבשילוב עם האידיאלים הציונים החלוציים שספג מפי אביו, הניעו אותו עם בואו לארץ להגשימם ע"י הליכה לכפר והסתגלות לחיי עבודה חדשים.
בהיותו בן 13 הצטרף לתנועה הציונית ונעשה לעוזרו הטכני של אביו בתנועה "אחוזות", גר עם הוריו בריגה, וילנה וויטסבק ולאחר זאת במוסקבה. למד בבית ספר תיכוני בויטסבק וגמר בית ספר תיכוני במוסקבה. עוד לפני שסיים את למודיו התיכוניים ארגן בויטסבק אגודה ציונית של צעירים ולאחר זאת ארגון של מתלמדים "החבר". למד שנה בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה במוסקבה ועבר לפקולטה למדעי החברה והכלכלה, שגמר והוסמך ע"י הפקולטה הזאת בתחילת שנת 1924. לחק חלק פעיל בחיי הסטודנטים ובהפגנות למען אוטונומיה של האוניברסיטה במוסקבה. השתתף בועד הסטודנטים ע"י הועד הצבורי למען הרעבים שנוסד בשנת 1921 ושבראשו עמדו פרופ' פרוקופוביץ, גב' קסקובה, ההיסטוריון הידוע אלכסנדר קיזבטר ואחרים (שגורשו מרוסיה בשנת 1922).
השתתף באופן פעיל באסיפות מחאה של הסטודנטים