נתן ויליניץ-חובב
נולד בשנת תרנ"ז (30.1.1897) בז'יטומיר שבפלך ווהלין, אוקריאנה.
לאביו שלמה (סופר ומורה, למד בישיבת וולוז'ין עם ח. נ. ביאליק (ראה כרך שלישי, עמוד 1257), ולאמו פני בת מאיר מרגלית. למד בבית-ספר עברי של ל. נ. ברודסקי בקיוב ואח"כ גמר שם בית-ספר למסחר.
אחרי גמר משפט-בייליס עזבה כל המשפחה ב-1913 את ממלכת הצאר הרוסי ועלתה לארץ.
עבד כפועל חקלאי בפרדסו של אשר לוין בראשון לציון וביקב. אחרי כניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ בסתיו 1917 נתקבל לעבודת פקידות בממשל הצבאי, והיה אחד מעשרה היהודים הראשונים שנכנסו לשרת במשטרה לפי דרישת ראשי הישוב. שימש בתפקיד קציןהתשלומים למשטרה בכל הארץ, אך מששמע ביטויים פוגעים בכבוד השוטרים היהודים מפי הקצין הבריטי הממונה עליו, התפטר ונכנס לעבוד כמנהל חשבונות בבנק אפ"ק והמשיך בכך 30 שנה.
ב-1919 נשא לאשה את חיה בת נחמיה דננברג. מאז פרישתו מהעבודה בבנק הנו מנהל המשרד של חתנו אהרן ולד, מהפירמה א. ולד ושות', מסחר ונאמנות, תל-אביב.
פעיל זה שנים רבות לטובת מושב זקנים שברחוב אלנבי והנו חבר הנהלתו וגזברו.
בנותיו: שרה אשת אהרן ולד, אביבה אשת אפרים רון (מהנדס).
ברכה ניימאן
נולדה בקאמינקה, פלך קיוב (אוקראינה), בשנת תרמ"ד (1884).
לאביה יעקב שמחה קוצ'רסקי (ראה את הערך שלו בכרך ב', עמוד 1050) ולאמה מינדל. עלתה לארץ (בגיל שנה וחצי) עם הוריה בשנת תרמ"ה (1885).
היתה מהתלמידות הראשונות בביה"ס לנערות ביפו תחת הנהלתה של רוזה יפה (אחותו של ד"ר הלל יפה מזכרון-יעקב) ומוריה היו: ישראל בלקינד, יהודה גור (גרוזובסקי).
גמרה את ביה"ס בהצטיינות ונשלחה להתמחות בהוראה בביה"ס לבנות בטבריה, ואח"כ נתמנתה למורה במושבה עקרון.
השתתפה בתור ציר ביסוד הסתדרות המורים העברים בועידת היסוד בזכרון-יעקב בתרס"ג (1903).
בשנת תרס"ה (1905) נישאה לאחד מטובי בני המושבה עקרון, לדוד ניימאן (ראה כרך שני, עמוד 930).
אחרי נשואיה עזבה את ההוראה והתמסרה להנהלת המשק המשפחתי: גידול אפרוחים, ירקות, חליבת פרות וכו'. והיתה לדוגמא לבנות המושבה שגדלו וחונכו על החקלאות.
עזרה לבעלה בפעילותו הצבורית וביחוד הגדילה לעשות בשנות מלחמת העולם הראשונה במתן עזרה במזון ומקלט סתר ליהודים מירושלים וממקומות אחרים, שהשתמטו מהשרות בצבא התורכי ומכל הפגעים והסכנות הכרוכים בכך והסתתרו במושבה עקרון.
ביתה היה פתוח לקרובים ולרחוקים והפכה את ביתה ל"כלבא שבוע".
אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשבתה הבכורה גמרה את ביה"ס העממי במושבה, ועברה לת"א לקבל השכלה תיכונית, ואז הסכימה להצעתם של ד"ר מוסנזון וד"ר בוגרצ'וב מנהלי הגמנסיה הרצליה, לנהל את פנסיון התלמידים (כ-80 תלמידים) והצליחה בתפקידה.
בשנת תרפ"ו (1926) השתתפה עם בעלה ביסוד המושבה כפר אהרן (ע"ש אהרן אהרנסון) ע"י נס-ציונה. בנו את הבית הראשון ונטעו פרדס. בפרוץ המהומות באותן השנים, היה כפר אהרן כפר קטן, 5 או 6 משפחות הספיקו להתנחל בו. הנשים והילדים עזבו את המקום. ברכה לא הסכימה לעזוב את ביתה ונשארה עם ילדיה