האקדמיה לאמנות בווארשה (אצל פרופ' ברייער) ובשנים 1933-1928 היה חבר בקן השומר הצעיר בווארשה.
אחת גמר האקדמיה בפולין קיבל סטיפנדיה להשתלמות באיטליה ובצרפת, ובתקופת לימודו באקדמיה גבוהה לאמנות בפאריס הציג מיצירותיו, השתתף בקונקורס בינלאומי וזכה בפרס. כשחזר בראשונה לפולין ב-1936 הציג פסל "טניס" בתערוכת ספורט וזכה בפרס והוצע לשלחו בתור יצירה אמנותית פולנית לתערוכת האולימפיאדה בברלין הנאצית, וכשסירב בתור יהודי נפגע מהגזענות הנאצית, נשלל הפרס ממנו. שוב יצא לפאריס וב-1938 חזר לפולין.
ב-1938 נשא לאשה את סימה בת אהרן צ'ארניאביץ. במלחמת-העולם השניה היה בברית המועצות. שם יצר אנדרטאות וראשים של אנשי-שם רוסיים במדע ובשירה ובאמנות. כן הכין שם במשך קרוב לשלש שנים את הסקיצה לאנדרטה לזכר לוחמי הגיטאות, בשלש גירסאות בזו אחר זו, בהתאם לידיעות שנוספו לו בהדרגה על גורל היהודים בפולין (גירסה א': הדיכוי הנאצי; ב': הגיטו מתקומם; ג': הגיטו נחרב ובארץ-ישראל החלה המלחמה על העצמאות בסוף 1947). למסד האנדרטה הובאו משוודיה האבנים, שנועדו מקודם לבנין אנדרטת הנצחון של היטלר, ועבודת היציקה של חלקי הברונזה נעשתה בפאריס בעבודת שלש משמרות ביממה במשך ארבעה חדשים, מפני שחנוכת האנדרטה נועדה לתאריך מלאות חמש שנים למרד גיטו ווארשה, ואכן נחנכה בתאריך שנקבע (19.4.1948) בטכס ממלכתי רב-רושם ובנוכחות משלחות יהודיות מכל העולם, ולפני שהיצירה נשלחה לווארשה הוצגה בתערוכה בפאריס וזכתה לבקורת נלהבת מבחינת הנושא והביצוע האמנותי כאחד. (התבנית המקורית של אנדרטה זו שמורה בארגז ב"הר הזכרון" בירושלים). אחרי שנה הקים אנדרטה לזכר הלוחמים היהודים בפאריס.
קיבל מהאקדמיה הצרפתית את התואר "קצין האקדמיה לאמנות" וצלב-הצטיינות מטעם המיניסטריון לתרבות של מדינת פולין.
ב-1949 עלה לארץ מפאריס. כאן יצר את האנדרטה לזכר מרדכי אנילביץ, שנחנכה ב-1951 ביד מרדכי, ואת האנדרטה לזכר מגיני נגבה, שנחנכה בנגבה ב-1953. (עבודות היציקה של שתיהן נעשו בפאריס, הוצגו שם ועוררו הדים נלהבים בצבור ובבקורת כעתונות). אח"כ הוזמן להכין אנדרטה בשביל "יד לבנים" בבאר טוביה, וממשיך בפעולות עם רשויות מקומיות ועם מוסדות-תרבות מרכזיים בדבר הקמת אנדרטאות, וכן בפעולות הסברה ותעמולה למען בקורת הירושה הרוחנית הישראלית, ביחוד ביחסה לאמנות היוצרת.
להזמנת הועד הבינלאומי של אסירי הנאצים )יהודים ולא-יהודים) השתתף בכינוס שנערך בסוף ינואר 1947 באושוויץ בקשר להקמת אנדרטה במקום.
בתו: נינה.
יוסף בודקו
נולד בשנת תרמ"ח (27.8.1888) בפלונסק שבפולין.
לאביו יעקב (סוחר קמח ותבואות, בעל מאפיה; מטובי המשכילים נאמני המסורת, "מתנגד", מראשוני חובבי ציון בעיר, ביתו היה מרכז לנוער שוחר תרבות ואמנות, והוא עצמו ובניו ניגנו בכלים, ביחד עם המנגנים-החובבים הצעירים באי ביתם) ולאמו גיטל לבית סיטקו. למד בחדר ובישיבות סטוצ'ין, מיר ולומז'ה, ורבותיו הפליגו בשבחו וניבאו לו גדולות במקצועם. אך מילדותו גילה נטיה וכשרון גם לציור, ובגיל 17 נתקבל לבית-הספר לאמנות בוילנה, בו העריכו את כשרונו ושקידתו ולא ניתן לו להרגיש כל הפליה לרעה בגלל יהדותו. שם קיבל גם השכלה כללית, חיבר שירים רוסיים וחיבר להם מנגינות. משגמר את בית-הספר בוילנה, היה זמן-מה מורה לציור במחלקה לבנות שלידו. אח"כ רצה להתקבל לאקדמיה לאמנות בפטרבורג, אך נדחה בגלל היותו יהודי ובסיוע הוריו נסע לברלין ונתקבל לבית-הספר הגבוה למלאכתאמנות שליד מוזיאון-פרידריך (האקדמיה לאמנות), למד שרטוט וציור וגרפיקה שימושית ואח"כ גם עבודות מתכת, גמר את לימודיו ב-1916 וקיבל את התואר "אמן מוסמך מטעם האקדמיה בברלין". בתקופת לימודיו באקדמיה השתלם במיוחד בעבודת התחריטים, בהדרכתו המיוחדת של פרופ' הרמן שטרוק (ראה כרך ג', עמוד 1257), שחיבב אותו והגיש לו כל עזרה בהשתלמות ובכיבוש עמדה בחיים. ועוד בהיותו תלמיד האקדמיה התפרנס מעבודתו כגרפיקאי עצמאי, בעיקר מעבודות "אכס ליבריס" (שרטוט תויות אמנותיות להדבקה על ספרים, לציון שם בעליהם) ואילוסטרציות לספרים, בעיקר על נושאים יהודיים ואישים יהודים.