ממיסדי "החלוץ", ממיסדי "ברית החילים היהודים" ברוסיה ביזמתו של יוסף טרומפלדור. בשנות מלחמת העולם הראשונה - חייל בצבא הרוסי.
בשנת 1920 עלה לארץ.
פועל חקלאי במושבה, פועל בעבודות צבוריות. חבר מזכירות ועדת הבקרת המרכזית של הסתדרות העובדים, חבר מזכירות מועצת פועלי תל-אביב, חבר מזכירות חבר הקבוצות.
נשא לאשה את רחל בת מנחם קנטורוביץ. חקלאי בדגניה ב'.
חבר מזכירות "איחוד הקבוצות והקיבוצים", חבר מרכז מפלגת פועלי א"י (מפא"י).
ציר לקונגרסים הציונים: העשרים בציריך (1937) והעשרים ושנים בבזל (1946).
חבר הגנה. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות עמק הירדן.
חבר הכנסת השניה והשלישית (מטעם מפא"י). כתב מאמרים רבים ב"דבר", "הפועל הצעיר", ורובם ב"ניב הקבוצה".
כתב חוברות (של 60-40 עמודים): "הקבוצה והנוער" (1944); "גידול הקבוצה והתמורות החברתיות" (1944) ; "גורמי משק בקבוצה" (1946); "דרכו של חבר הקבוצות" (1951) - הכל בהוצאת "חבר הקבוצות".
צאצאיו: אסתר אשת משה דינר, צבי, אהוד, חנה.
יוסף אהרן אלמוגי (קרלנבוים)
נולד רובישוב (פולין), כ"ו ניסן תר"ע (5.5.1910). לאביו צבי קרלנבוים ולאמו חנה בת משה הופמן. קבל חנוך מסורתי וכללי בעיר מולדתו.
בסיימו למודיו, קבל הכשרה חלוצית בחוות ההכשרה "שחריקה" באיקצביץ.
בשנת תר"ץ (1930) עלה לארץ והצטרף לקבוץ "הכובש" ליד כפר-סבא. עבד כפועל בפרדסים והצטיין בעבודתו.
בכפר סבא היה גם לפועל בנין. מושבה זו, שהיתה בחזית האש במאורעות של שנת 1936 מינתה אותו כמפקד ההגנה במקום. נבחר גם כחבר מועצת הפועלים המקומית ופעילותו הראשונה בשדה העבודה הצבורית במושבה היתה - מלחמתו לעבודה עברית.
בשנת 1935 נשא לאשה את שפרה בת משה וינבלט. לאחר שהייה קצרה בתל-אביב הועבר בשנת 1937 לחיפה להקים את פלוגות "הפועל", ששימשו ככוחות הבטחון של ההסתדרות וזרוע ליגלי של ההגנה. הפלוגות, בראשותו, השתתפו בעליות לחניתה, קוסקוס - טבעון (אלונים) ובראש וראשונה במלחמה נגד גזרות "הספר הלבן".
עם פרוץ מלחמת העולם השניה התגייס, בניגוד להחלטות מוסדות ההסתדדות בחיפה, שתבעו שישאר במקום, לצבא הבריטי, ליחידת החפרים. מונה כאחד משלשת חברי מטה ההגנה בצבא הבריטי. בתקופת שירותו הקצרה היה במצרים ושם ניהל את הקשרים עם יהודי המקום, וכשהועברו ליוון המשיך גם שם בקשרים עם יהודי המקום.
בשנת 1941 נפל בשבי הגרמנים בקלמטה שביוון. בשבי בילה ארבע שנים תמימות. במחנה השבויים בשלזיה נבחר כמייצגם של 1500 יהודים. ארבע שנות שהותו בשבי הפכוהו למנהיג. את שובם של השבויים לביתם, בריאים בגופם וברוחם, זוקפים בהרבה לזכותו. השפה היחידה שיכול היה להידבר בה עם האחראים הגרמנים היתה יידיש. אך השבויים היהודים, ילידי ארצות רבות, בחלקם הגדול לא הבינו גם שפה זאת. הוא ארגנם, הכניס משטר בחייהם, דאג לחלוקה צודקת של חבילות מזון. ערך טכסים דתיים. ביזמתו למדו עברית. אסר על השבויים את המשחק בקלפים, ושמר עליהם מנוון.
את מלוא יכלתו הארגונית גילה בחדשים האחרונים של המלחמה, כשהעבירו הנאצים את השבויים ממזרח גרמניה למערבה, מרחק כ-900 ק"מ. "מצעד המוות" נקראה פעולת ההעברה. נבחר כמפקדם של השבויים היהודים והאנגלים. מלאכתו הראשונה היתה לערבבם, כדי שיקשה על הגרמנים לזהות את לאומיותם. בקור