Volume 1

Page 162

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בסוף שנת תרנ"א עלה ארצה עם שני בניו: מרדכי ויואל (שהיה אח"כ חבר הנהלת אגודת הכורמים בראשון לציון וזכרון יעקב) ושמואל (מפקידי הבארון רוטשילד, יק"א ופיק"א), השתתף ביסוד חדרה והיה מדרי ה"חאן" ההיסטורי שבה. אחרי זמן קצר הביא ארצה גם את אשתו ושתי בנותיו (בתו חנה נישאה לאדולף שטארקמט, אחיו של האדמיניסטרטור יצחק שטארקמט). עבד את נחלתו ונשא את חלקו בסבלות הראשונים, ויחד עם חבריו שניאור שניאורסון הנ"ל

ומשה שקצר ניהל את עניני בעלי הנחלאות מריגא וסביבתה, שעוד לא באו ארצה. היה חבר ועד המושבה והרבה לעזור לד"ר הלל יפה במאמציו למען הבראת המקום. הקדחת הצהובה לא פסחה אף עליו. אחרי שחלה בקדחת זו בפעם השלישית קיבל מכתב מאת בעלי בית-החרושת לספירט שניהל בחו"ל, בו הציעו לו שיחזור אליהם ויחזירו לו את המשרה הנוחה במשכורת טובה, אך הוא לא רצה לשמוע על עזיבת המערכה הקשה.

ושוב תקפה אותו המחלה הממארת והוא הובל לבית-החולים שבזכרון יעקב ושם נפטר ביום ח' שבט תרנ"ח.

אשתו עלקע בת יוסף נחום נפטרה בראשון-לציון, ח' טבת תר"ס.

יוסף משה (בכר)

נולד ביינישר בשנת תרי"ז (1857) לאביו משה. למד בתלמוד-תורה ובישיבה ובגיל צעיר הגיע לתואר חכם (רב).

בשנת תרל"ג עלה ארצה, התישב ביפו בעת שהישוב העברי בה היה עדיין מועט מאד ועסק בחלפנות ובעסקי בנק, לפני היות בנקים יהודים בעיר, ובזה עשה שרותים לצבור בעניני כספים. כשנתאחרו משלוחי הכסף מאת הבארון רוטשילד לצרכי המושבות, היה מלוה עשרות אלפי פראנקים להנרי פראנק, שהיה נציגו הראשי של הבארון בעניני ההתישבות בארץ

ומושבו היה בבירוית. הודות לכך קיבלו בני המושבות את העזרה במועדה ולא סבלו בגלל איחורי הדואר. בעסקי החלפנות עבד בשותפות, בזמנים שונים, עם החכם ר' יעקב מאיר מירושלים (שהיה אח"כ הראשון לציון והרב הראשי לארץ-ישראל), הרב חיים אלישר ור' משה בצלאל טודרוסוביץ.

בימים ההם, כאשר לא היה עדיין שרות דואר מסודר ומהימן בארץ, הנהיג שרות-דואר פרטי בין יפו לירושלים, במעטפה גדולה שהיה שולח לסוכנו בירושלים ומקבלה ממנו חזרה מלאה משלוחים משם. בדואר זה היה מעביר כספים, ומוסדות תורה וחסד ונצרכים פרטיים קבלו את שרותו בלי תשלום.

היה פעיל בארגון העדה העברית ביפו והשתתף רשמית ביסודה יחד עם חיים שמרלינג , שמעון רוקח, יחיאל מיכל פינס, יעקב משה אסיסקוביץ, נסים חנוך כהן ובצלאל הכהן לאפין. כן השתתף ביסוד ביתהחולים "שער ציון" ביפו ויחד עם העסקנים שמעון רוקח ונסים חנוך כהן היה מגבאיו הראשונים.

עסק בצרכי צבור באמונה והיה מכובד על כל התושבים בני העדות והדתות, וכולם סמכו עליו כבורר יחיד בסכסוכים שביניהם.

נפטר בירושלים, א' אלול תרצ"א.

צאצאיו: משה, אליהו, שלמה, רחל אשת יום טוב סתהון, חיה (וידה) אשת יעקב הררי, שושנה אשת דוד מזרחי, נעמי (גרסיה)) אשת אברהם בכר, וחנה אשת אברהם דוויק.

מאיר דת (דאט)

נולד בעיירה קיידאן, פלך קובנה, ליטא, בשנת תר"ו (1846), לאביו ר' פנחס . למד בחדרים ובישיבות יהיה חברו ובן-גילו של מ. ל. לילינבלום, והידידות מהילדות נתקיימה ביניהם כל ימיהם ואף בקשרי פעולה בחיבת ציון. בגיל צעיר מאד נתיתם מהוריו. כשגדל ויצא לחיי המעשה היה בעל דפוס, מסחר ספרים וכריכיה בריגא, עסקן צבורי, ביחוד התמסר לפדיון שבויים (עזרה לשחרור יהודים שנאסרו בגלל

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 162). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/162