באיטליה, כיום, חבר המשלחת של ישראל באו"ם. ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 2226), על שמו רחובות בתל-אביב ובחיפה.
על שמו בתי ספר, גימנסיות ומוסדות תרבות בישראל ובחו"ל.
הבית שבו היה גר וספריתו נעשו לקנין הצבור והבית נקרא : "בית אחד העם".
יצאו לאור ספרים המספרים את תולדותיו עם הערכות ספרותיות מלאות : פ. לחובר - "אחד העם'', ד"ר מ. גליקסון - "אחד העם", יוחנן טברסקי - "אחד העם", מכס טורטל - "ביסוס הלאומיות בכתבי אחד העם", יוחנן פוגרבינסקי - "ביבליוגרפיה מלאה מכל מה שנכתב על אחד העם" ועוד.
יעקב אביטל (ארש)
נולד בי"ז אלול תר"ס (1900) בשטוקמאנסהוף שליד ריגה, לטביה (אז רוסיה), לאביו אבא שריון ארש (סופר ומורה עברי בוילנה, מחבר ספר גיאוגרפיה של ארץישראל, מהספרים הראשונים במקצוע זה, ועוד כמה חוברות ; קרוב למשפחת הרב קוק).
קיבל מאביו חינוך עברי ולאומי, ואח"כ למד בגימנסיה העברית של קוגן (כהן) בוילנה, ומילדותו נתגלו בו נטיות לאמנות הבמה. בראשית מלחמת העולם א' עבר עם המשפחה בנתיב הפליטים לייקאטרינוסלאב. אביו המשיך שם בהוראה עברית והוא המשיך ללמוד בגימנסיהקוגן, שגם היא גלתה שמה. השתתף באגודות-נוער ציוניות ובנשפים אמנותיים של חובבים בהקראה, דקלום וזמרה, ואף במשחק על הבמה (בראשונה ב"יצא וחזר" לשלום אש).
לרגל המצוקה והרעב בראשית מלחמת האזרחים ברוסיה נסע אל דודו שבעיירה ליד פיאודוסיה, בקרים. ב-1919 עבר לסימפירופול והצטרף לתנועת "צעירי ציון" ולקבוצת "החלוץ" מיסודו של טרומפלדור.
ב-1920 עלה ארצה בקבוצת חלוצים, הצטרף ל"גדוד העבודה" ועבד בכביש טבריה-צמח ואח"כ במחצבות ירושלים והוכר כפועל טוב ושקדן. נשא את נפשו למעשים מופלאים עוד יותר בשרות תקומת העם, ובהגיע אליו שמועות על התארגנות להתנחלות-כיבוש על אדמת הבארון בחורן שבסוריה, או על התארגנות לעבודה באניות עבריות לשם כיבוש הים, היה מוכן להתנדב בין הראשונים, כי בקום עם לתחיה חייבים בניו לשכוח את המלה "אי-אפשר"...
כשנוצרה ב-1925 הסטודיה הדרמטית של גדוד העבודה בירושלים, הצטרף אליה בין הראשונים והשתתף בהצלחה רבה בהצגת "משיח בן יוסף". אח"כ הצטרף ל"אהל", בו היו תפקידיו הבולטים ביותר: בראנד ב"דייגים" וצדקיהו ב"ירמיהו".
יצא לאירופה להשתלם בידיעות באמנות התיאטרון ומשחזר נתקבל כחבר קבוע ב"הבימה" (1931), בה מילא בהצלחה תפקידים אלה : דוד ויליאם (בכור שטן), הבן קולין (הלהבה הקדושה), דניאל (כבלים), ואליר (טאטיוף), איש צעיר (רחב), מוזר (היהודי זים), סניגור (שלשת הגנבים), וידאלו (זאבים), הפועל הצעיר (פרופסור מאנהיים), זמליאנקה (רביזור), אברהם יעקב (ילדי השדה), ניומן (ארבעה דורות), הרי (אהבה שבקצבה), סאלריו (הסוחר מוינציה), מלכטאל (וילהלם טל), העוור (מסעות בנימין השלישי), שניאורסון (קשה להיות יהודי), החייל הקברן (מרד המתים), ועוד ועוד.
באחרונה התבונן לתפקיד שומר במחזה "השומרים" שב"הבימה" עמדה להציג, אך לא זכה להופיע בו, כי במסע להקת "הבימה" לטבריה נהרג שם בתאונת דרכים ביום כ"ח סיון תרצ"ז (7.6.37), וביום המחרת הובא לקבורה בבית העלמין הישן בתל-אביב.
יהושע מלר
לאביו משה (מה-11 המתישבים הראשונים במושבה "מזכרת בתיה" - היא עקרון, ראה כרך א', עמוד 405), ולאמו חנה (נפטרה בעקרון, כ"ז תשרי תרמ"ו). נולד ברוזנוי, פלך גדודנה, בשנת תרל"ז (1877).
קיבל חינוך מסורתי בחדר.
בן שש היה, כשאביו עלה לארץ עם המשפחה.
בראשית חשון תרמ"ד קנה הירש , פקידו של הברון רוטשילד בסך 60.000 פרנק את האדמה שליד הכפר עקיר, 2800 דונם, בעזרת העסקן אברהם מויאל, וזה האחרון הביאם אל הנחלה והדריכם בסידור ראשון, בתנאי המקום, רכש להם בהמות וכלי עבודה ועוד. באותה שנה זרעו חטים ושעורים וחפרו באר. למקום קראו בשם "מזכרת בתיה" (לזכר אמו של הבארון), היא המושבה עקרון.
יהושע הנער, שהיה אז בן שמונה, נרתם לעבודה חקלאית: בעיקר - פלחה. וגדל לאיש חקלאי במלוא מובן המלה.
כשגדל, לקח חלק פעיל בשמירה ובהגנת המושבה מפני התקפות הערבים מהסביבה.
נשא לאשה את שינה בת האכר יחזקאל גרין (ראה כרך א', עמוד 405).