פרסם מאמרים ומחקרים לרוב בקבצים ובכתבי-עת מדעיים בעברית ובלועזית, ואת הספרים דלהלן: חקירות בדברי ימי סוריה וארץ-ישראל בימי קדם (בגרמנית, 1930), השמות הגיאוגרפיים של הישובים בארץ-ישראל (1932), תולדות המחקר הארכיאולוגי בארץ-ישראל (1936), ובאחרונה את הכרך הראשון של ספרו הקלאסי "תולדות ארץ-ישראל" (בתקופת המקרא).
בכהונתו כנשיא האוניברסיטה השקיע הרבה מרץ וכושר מעשי בגיוס האמצעים ובהדרכה בביצוע של בנין "קרית האוניברסיטה" החדשה במערבה של ירושלים.
בנו: אורי.
יוסף שמואל שפירא
נולד בוורשה (פולין), י''א תשרי תרנ''ה (בסוף 1894).
לאביו נח הכהן שפירא (חובב ציון, שותף בהוצאת הספרים "האחים לוין-אפשטיין ושותפם") ולאמו הנה נחה בת שמואל הלוי לוין-אפשטיין (דור שמיני להמהרש"א, היתה אחותם של אליהו זאב הלוי-אפשטיין, ראה כרך א', עמוד 78) ולוי הלוי לוין-אפשטיין (מראשי המזרחי וחבר הועד הפועל הציוני) נפטרה בתל-אביב, י''ד ניסן תרפ"א (22.4.1921).
קיבל חינוך בחדר מתוקן של המשורר אהרן לובושיצקי. בשנת תרע"ג (1913) עלה לארץ והמשיך בלמודיו בגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) נאלץ לעזוב את הארץ כנתין רוסי וגורש למצרים.
באלכסנדריה המשיך ללמוד בבית הספר הצרפתי "מיסון לאיק" וגמר אותו. עסק זמן מה בהוראה.
בשנת תרע''ט (1919) חזר לארץ, עבד בהנהלת ביהח"ר ליציקה של המהנדס ליאון שטיין ביפו (ראה כרך ג', עמוד 1455).
בשנת תרפ"ב (1922) עבר להנהלת חברת החשמל לא''י בע"מ בתל-אביב ונתמנה למנהל החברה לתלאביב והמחוז, ובתפקיד זה הוא ממשיך עד היום.
היה חבר בועדות שונות בממשלת המנדט.
בפרוץ מלחמת העולם השניה, נתמנה למנהל המשרד של הספקה צבאית. ולשם זה שוחרר ע"י פנחס רוטנברג מתפקידו בחברת החשמל זמנית.
חבר הועדה הצבורית והנהלת "הבימה".
חבר הנהלת "אורט" במדינת ישראל.
מחברי הקורוטוריום של מוזיאון תל-אביב.
מרים יצחקי
נולדה בשנת תרכ''ט (1869) בחארקוב שבאוקראינה.
לאביה יצחק (סוחר, ממשכילי העיר).
גמרה גימנסיה רוסית והשתלמה במוסיקה, ומשעלתה לארץ אחותה גיטל עם בעלה מרדכי לובמן (ראה כרך א' עמוד 432) ב-1884 והשתקעו בראשון לציון, החלו קשרים עם הארץ.
ב-1891, היא שנת גירוש מוסקבה, כשיהודי רוסיה שוב הרגישו את אדמת המולדת החורגת מתנדנדת תחת רגליהם, חיסל אביה את עסקיו ועלה לארץ עם אשתו ובתו מרים ובנו והשתקעו גם הם בראשון לציון. ב-1893 יצאה לוינה, גמרה בשנתים את בית-הספר למילדות, חזרה לארץ ושימשה שנים אחדות מילדת במושבות ראשון לציון ועקרון.
ב-1901 עברה לעבוד בירושלים כמילדת פרטית, בשנות 1915-1912 מטעם עירית ירושלים, ומ-1925 עד 1934 כמילדת ראשית בבית החולים ביקור חולים וברשיון לעבוד גם עבודה פרטית.
הזמן הפנוי, שיש לבעלת מקצוע זה לרוב, הקדישה לעבודת סעד ולפעילות צבורית בשקידה ובהתנדבות.
כמילדת מוסמכת הוזמנה גם לנשי נכבדי המושלמים והנוצרים ואנשי השלטון ובשנות מלחמת העולם הראשונה ניצלה קשרים אלה להשתדלות לטובת נרדפים על-ידי השלטונות וטיפלה הרבה באסירות הרות ויולדות. יסדה את ארגון המילדות בירושלים, ניסחה את התקנון שלו בשביל השלטונות ונבחרה פעמים לנשיאתו. בשנות המלחמה ההיא עזרה במטבחי בתי הספר ובחלוקת מזון לנצרכים, ואחרי המלחמה השתתפה בעבודות הסעד של ועד הצירים ואגודות הנשים, והיתה אוספת ומוסרת פרטים על מצבם של נצרכים (ילדים, משפחות), שביקשו עזרה מאותם המוסדות. הכינה תכנית והצעות מפורטות לענפים שונים בעבודה הסוציאלית, ולפיהן סודרה העבודה בעזרה לנשים הרות, ליולדות, לאמהות ולילדים, בסידור נשים בעבודה. בסידור ילדים אסופים במשפחות מאמצות, מעונות יום לילדי נשים עובדות, חדרי תפירת לילדות עניות, קופות גמילות חסדים ועוד ועוד,